טרם היותי אמא, או אולי בשנותי הראשונות כנושאת התואר, אמרה לי פעם שרון חברתו הטובה של דורון, שאחד המאפיינים הדומיננטיים של האימהות הוא התכנון קדימה. "כשיש אצל הבת שלי חברה והן משחקות, אני כבר חושבת על מתי יהיו רעבות ומתכננת מה אכין להן לאכול".
זה נכון. תמיד מתכננת, תמיד קדימה, מה נעשה היום אחר הצהרים, מתי ניסע לסבתא הזאת, כדי שיסתדר בשבוע שאחרי עם הסבתא השניה, איזו חברה נזמין היום כדי שזאת שבחוג היום תבוא מחר, לתכנן, קדימה, תוכנית לארבעה ימי החופשה הקרבים, שלא יתחרפנו הילדים+ההורים, ופרוסות הגבינ"צ לסנדביצ'ים (כבר אמרתי פעם שהמילה כריכים היא פשוט מילה מעוסה?)- לתכנן לכמה ימים יספיקו, ולדעת באיזה בוקר שעוברים במילא ליד הצרכניה, צריך להכנס לקנות כדי שיהיה בשלוף ליום שאחרי, לתכנן את מהלך השעה הקריטית של ארוחת הערב והמקלחות שאחריה, וכמובן לתכנן גם עבורם ולהזכיר שבסוף התוכנית הזו מכבים את הטלויזיה ויושבים לאכול, לתכנן בלילה מה ילבשו מחר ולשים לכל אחד על המיטה, כדי שמטלה אחת תוסר מהבוקר, לתכנן בתחילת השנה עם כל ילד את מרכיבי התזונה שלו לבי"ס בטבלה שבועית מסודרת, כדי שלא אסתבך כל בוקר עם תפריט יצירתי לכל אחד מהארבעה, וכדי למנוע מהם את האפשרות לחזור מביה"ס ולצעוק: "אממאאא, בגללך כל היום הייתי רעב. כמעט מתתי! אבל הפעם ממש! כמעט מתתי!!" לתכנן מתי להוריד רק קצת בגדי חורף, ומתי את כל השאר.
דורדור תמיד אומר שהלידות של הילדים, הן שיעור עבורי שלא הכל בשליטתי, ושלא את הכל אני יכולה לתכנן. אם תשאלו אותי, כל לידה תוזמנה היטב ומהלכה לא היה מקרי. הכל היה ידוע ותוכנן מראש. כמעט הכל. די הכל, הרוב.
עכשיו כשהכנותיו של דורון לראלי בלקן בעיצומן, גם הכנותי לשהות בת 11 הימים לבד עם הילדים, ועוד במהלך החופש החדש והארוך שתיחמן לנו משרד החינוך, נרקמות במוחי ומוזנות אירוע אחר אירוע ליומני. שלא אתפס עם היום למטה, ועם הילדים במעלה העצבים שלי.
כבר תכננתי מתי בדיוק ביום חמישי הקרוב נוריד את דורון בשדה התעופה, כדי להגיע בזמן לאירוע של בתי הספר הדמוקרטיים בלונה פארק. איך אדאג שהג'ינגי והנסיכה ישנו בדרך, כדי שישרדו עד מאוחר בלי קיטורי עייפות. איך הבכורה תפתח מהר את דלת הבית כשנחזור, הסדנביץ' (לא אפסיק עם המילה הזו!) ינטרל מהר את האזעקה וידליק אור קטן, ואני אעביר את הצעירים במהירות למיטות שהכנתי מראש כולל הבגדים ליום המחרת, שגם הוא כבר מתוכנן לפרטי פרטים, כולל השיבה מבאר שבע לקראת כניסת הכיפור, וטיול האופניים אל הכביש הראשי ביום שאחרי לספור כמה אמבולנסים נוסעים שם. כבר תיכננתי עם שולה המטפלת באילו ימים תגיע מוקדם ובאילו תצא מוקדם, כדי שנקיים את כל התוכניות המעולות שאני מתכננת. כבר תכננתי נסיעה לכרמל לשלושה ימים שלאות הפגנת משהו, סגרתי אותה לאמהות ולילדים בלבד. הכל מתוכנן כדי שלא יהיו תקלות.
תכנון גברי כפי שאני מכירה אותו עוסק בעיקר במכשירים ובמכונות ובהישגים. הם מתכננים איך בדיוק בשניה שפס ההפרדה יהפוך מרצוף למקווקו, יעקפו את הרכב המעצבן הזה שלא זז לפניהם, הם מתכננים מתי יפסיקו שוב לעשן, הם מתכננים איך יקנו דירה להשקעה, הם מתכננים מתי יצאו לשתות יחד בירה, קובעים שידברו בערב ויסגרו, ואז לא מדברים בערב ולא יוצאים לבירה, במשך פיקניק שלם הם מתכננים מלכודת לצירעה אחת שמציקה על הסלטים שמונחים על שולחן האוכל הקק"לי, הם מתכננים כל השבת מתי יכסחו את הדשא, ובסוף יוצאים לדרך בדיוק כיושבים לאכול, הם מתכננים (או חולמים?) להחליף את הרכב, הם מתכננים להרשם לחדר כושר או להתחיל רוץ בערב, אבל כל ערב. הם מתכננים את הראלי הבא.
ובמסגרת סגירת הפינות וסיומן של ההכנות של דורון לראלי בלקן קיבלתי ממנו אתמול את המייל הבא:
"רציתי לעדכן אותך שנבחרת להיות איש קשר במקרה חירום במכשיר החילוץ הלוויני שלי.
ישנן שלוש הודעות סמס (כולן באנגלית) :
1- הכל תקין
2- אני תקוע אבל לא פצוע
3- פצוע, תביאו עזרה מהר
לכל ההודעות מצורף המיקום שלי בקוארדינטות ל GPS"
מסקנה: שמה זוהי ההתרגשות שבבחירה בי, או ההתרשמות מהמכשיר החילוץ הלוויני המשוכלל, השוק שחטפתי כשקיבלתי את המייל הנ"ל הזכיר לי שלא לכל דבר אני יכולה להתכונן.
0 thoughts on “הכנות לראלי בלקן 2013- הגירסה הנשית”