אפתח בהתנצלות כנה :
באמת שרציתי לעדכן אתמול, אבל סיימתי את היום בשעה 23:30, מרוט ברמות שאפילו את הכנת ספר הדרך להיום דחיתי לבוקר.
אם זכרוני אינו מטעני, אתמול היה היום הקשה ביותר בראלי.
יום עם יותר ממאתים ק"מ תחרותיים, ארוך ומתיש ובמתנה גם קיבלנו, ברבור בספר דרך בחזרה לעיר.
את אתמול התחלתי שוב לפני הציפורים. הלכתי לסיבוב על החוף לקבל את הזריחה והיום שבא איתה.
מכיוון שהבנתי את התכנית שלה (לתת לי להקרע בלנסות לברוח לה ואז להכות אותי בקטע השני), הורדתי מעט מהירות כדי לשמר כוח לקטע הזה.
הגענו מחובקים לסיום התחרותי הראשון והגברת לא מצמצה בכלל, הלכה הצידה שני מטר ודפקה השתנה שאומרת דבר אחד בלבד :
אח שלו תרגיע ומהר, אני אוכלת כמוך עשרה לארוחת בוקר.
הרגעתי.
אמרתי לה שזו הייתה זכות לתת לה שרות, אבל שתדע שאני לא מתכוון להוביל אותה בקטע התחרותי השני ושההגינות הבריטית מחייבת שתיקח קצת אחריות גם כן על המירוץ.
הוזנקתי דקה לפניה בידיעה ברורה שהיא תשיג אותי בשלב כזה או אחר, שכן החלטתי החלטה טקטית לחזור שלם מהראלי הזה והקטע השני של אתמול אובחן אצלי כמועד לפורענות ואכן היה כזה (היו כמה נפגעי גוף אתמול).
לא חלף המון זמן והיא אכן הופיעה במלוא הדרה.
קדתי קידה ופינתי לה את הדרך והתיישבתי על עמדת אוכל הנבלות.
כל הרכיבה אחריה דימיינתי שאני רוכב אחרי מסטר חזי.
הכל היה זהה :
העמידה ,בחירת הנתיב, הזרימה, אבל בעיקר המהירות.
הבחורה כשמה כן היא אכן מהירה ונשארתי איתה כברת דרך ארוכה מאוד בה היא מובילה ואני מדי פעם "מציל" אותה בבירבורים קטנים.
שניה של לא להיות 100% בתוך הרכיבה + תוואי מפתיע ומהיר + עייפות של שבוע רכיבה עמוס, הפגישו אותי עם אמא אדמה שנתנה לי ולרקדנית חיבוק חם ומתגעגע ושלחה אותנו לדרכנו.
קמנו, הנענו, והמשכנו לנסוע מהר, כמו תמיד. לא עוצר לבדוק או לחשוב, לעוף קדימה הכי מהר כאילו זה לא קרה בכלל.
החיבוק היה עדין ואמהי, אבל חד כתער :
התעקם הכפתור של הספר דרך ואי אפשר לגלול בו.
החלטתי לנסות להצמד לפטסי בלי ספר דרך.
הצלחתי עוד זמן מה להשאר על עקבות האבק והצמיגים שלה, אבל הגיע קטע בנוי שלא היה לי מושג לאן לנסוע בו והתחלתי לפרפר באיזה כפר בטירוף כדי למצוא את קצה החוט.
הפרפור הזה עלה לי בקנס של 30 דקות כי בתוך הכפרים כל קמ"ש מעל 30 נצבר לקנס…
לא מצאתי אותה, אבל מצאתי איזה איטלקי שלקח אותי לקו הסיום בקצב בינוני אבל בניווט טוב.
בדרך חזרה לעיר הייתה טעות בספר דרך וככה מצאנו את עצמנו חבורה של כמה עשרות יושבת ומחכה להנחיה מהמארגנים מה לעשות (לא שהייתה בעיה לפתוח GPS ולהגיע אבל זה יכול לגרור קנסות…).
הגענו בחושך.
0 thoughts on “סיכום היום החמישי”