דורון ואומנות החזקת האופנוע

היום הזה התחיל כמו כל יום בשעה שש וחצי בדיוק.
מקלחת טובה להתעוררות, דמוי ארוחת בוקר, הרבה מאכלים עתירי פחמימות מקמח מלא שבמקרה הכינה מראש אהבת חיי, התלבשות, התארגנות ויציאה לדרך.
קישור קצר מוביל אותנו לשדה תעופה נטוש שלצידו מסלול מוטוקרוס מהמם.
אם לא היה לי ראלי על הראש די בטוח שלא הייתי מתאפק מלדלג בו קצת.
המארגן של הראלי החליט לעשות הופעה בהזנקה הבוקר ומעמיד ארבעה אופנועים בשורה לתחרות דראג של קילומטר כתחילת הסטייג' הארוך מאוד הזה.
שלוש דקות לפני ההזנקה שואל אותי הנו שמוזנק לימיני איפה ה GPS.
איפה מה ? אני שואל אותו. זה פאקין ראלי מי צריך GPS ?
אז זהו, שהיום היה צריך. כחלק מהאתגר היו מספר נקודות שבהן נגמר הספר ורק היה אזימוט וטווח לנקודה הבאה ממנה ממשיך הסיפור.
מין קטע של לצאת מהשגרה המונוטונית של ימינה ימינה שמאלה שמאל ולתת קצת דרור וחופש לנוע במרחב.
שורה תחתונה, הודעתי להנו שאין לי יכולת לנווט ככה כי המכשיר לא מותקן ואני איתו כל הדרך.
אמרתי וקיימתי.
רצנו ביחד סביב 160 ק"מ ללא טעויות כמעט, היה קטע קצר של החסרת פעימה כאשר לא עצרנו בנקודת התדלוק כעבור 80 ק"מ (הבחור עם מיכלים שיכולים להכיל שלושים ליטר לדעתי), התלבטות קטנה ואחריה החלטתי להמשיך על המיכל ולעשות מאמצים לצריכת דלק נמוכה.
כל כך השתדלתי שלסיום הגעתי עוד בטרם נדלקה נורת הדלק.
הפסקה של שעה והופה חוזרים בדרך קצרה בהרבה, רק 70 ק"מ.
מזנקים שוב ביחד וכעבור לא יותר מחמישה קילומטרים המחבר של השרשרת מתפרק ואני נעצר.
מוציא מחבר חליפי שהכינותי מראש רק שהמשימה של הרכבתו אינה פשוטה במיוחד ללא כלים יעודים.
במאמצים אני מצליח להתגבר על התקלה כאשר כבר חולף אותי כבר ג'יפ או שנים.
רץ איתם לא מעט ואוכל כמות אבק מטורפת עד שנמאס לי ועושה החלפת תפקידים.
מסיים את הסטייג' בשדה התעופה וחוזר למלון.
זהו להיום.
לילה טוב וחג שמח.