דורון ואומנות החזקת האופנוע

חג הפסח הזה התחיל מוקדם מאוד, בשעה 03:16 ליתר דיוק עם הסמס הבא :
"אני יודע שזה נשמע מטורף, אבל אתמול אבא שלי נפטר ושעתים אחרי זה נולדה לי בת מהממת. נעמונת והקטנטונת מרגישות מצוין.
הלוויה תצא היום בשעה 11:30 מבית העלמין גבעת שאול בירושלים. עקב כניסת החג לא יושבים שבעה."
לרשימת המטלות העמוסה גם ככה נכנסה עוד שורה, ללוות את יהושע בדרכו האחרונה.
נמנמתי עוד שעתים, התעוררתי, עליתי על הציוד ויצאתי לרכב.
חזרתי, הורדתי את הציוד שטח, עליתי על ציוד כביש, תדלקתי את זעם ועלינו לירושלים.
אף פעם לא עברתי מרכיבת שטח לכביש ככה ברציפות והבנתי שאם אין ענף כזה טריאתלון אופנועים אז חייבים להמציא כזה, כל הדרך התלבטתי מה הסדר ובהגיעי לגבעת שאול הוחלט :
מתחילים בסשן של שעה טרייל קשוח, ממשיכים ל 250 ק"מ רכיבת כביש ומקנחים ב 150 ק"מ שטח.
היה מרגש ומעורר מחשבות לראות את חבריו של יהושע, הלוחמים שנותרו על הליכוניהם וגילם המתקדם שרים את שיר בית"ר בבית ההספד ומלווים אותו לחלקת האצ"ל בחריקת שיניים תותבות.
חזרתי, הכנתי את הבית לסדר, הכנתי את הרקדנית למסלול של מחר (250 ק"מ על בסיס באחה פלוגות), התקלחתי, פתחתי בקבוק יין טוב של מיכה ושאלתי את עצמי :
מה נשתנה ?
אה, כמובן שיצא גם גיבוב של שטויות מהארבע מאות ומשהו ק"מ שדפקתי בחג :

למות או לכבש את ההר from Doron Winter on Vimeo.