דורון ואומנות החזקת האופנוע

את יום שישי הגדרתי מבעוד מועד כיום המסוכן ביותר במירוץ.
למה ? סתם כי הוא אחרון ואווירת סוף קורס היא מתכון בטוח לבעיות.
קמתי אל היום הזה בזהירות אך בנחישות להוציא ממנו את המקסימום,ישבתי על ספר הדרך, סימנתי נתיב ויצאתי.
קישור של 50 ק"מ עבר בזריזות ואחרי עיכוב קליל בהזנקות יצאנו לדרך.
די מהר התברר שזה לא הולך להיות פשוט.
ניווט מסובך עם מקטעים קצרצרים, לפעמים עם ירידה משבילים לתוך סבך מבלבל מאוד.
די מהר מצאנו את עצמנו אני, אנדי החמוד שהוזק לפני וטימי שהוזנקה אחרי מחפשים את הדרך.
הייתה טעות קטנה בספר דרך ואני בקטעים האלה הופך את העובדה שאיני מוזנק ראשון ליתרון ומחפש עקבות כמו רב גשש בכיר.
כולם הלכו שמאלה, טימי אמרה ימינה, אנדי חיכה.
נסענו ימינה, מעלה עצבני מחורץ מקבל את פנינו, אות הזהרה אני אומר לעצמי וטימי כבר למעלה, עולה אחריה רק כדי לפגוש גדר ולהבין שצדקתי מהתחלה.
חוזרים לטי, לוקחים שמאלה, מוצאים אימות וממשיכים.
השבילים שבילי כפר ישרים וארוכים ואני החלטתי שזה הזמן להפרד.
פקודת מצערת קלה והרקדנית מבינה את הרמז ישר ועפה על עצמה.
עוד מיקרו ניווט בתוך כפרון עם ימינה ימינה שמאלה שמאל בשלושים קמ"ש ואנדי שוב איתי והפעם בלי טימי.
אנדי כבר הפך לחבר טוב שלי ביום השלישי אחרי שרכבנו לא מעט ביחד והצלנו אחד את השני ממספר התברברויות.
אני ואנדי תיאמנו מבעוד מועד שבגלל שפרק את הכתף יום קודם בקרחנה של חמישי, אחרי שאעקוף אותו אני לא מחכה לו.
עשינו עוד כברת דרך ביחד והיה נראה שהוא מחזיק מעמד אבל באיזה שהוא שלב הוא החל לעשות טעויות ניווט קטנות, דבר שהעיד שהוא לא בפוקוס כי הנ"ל נווט מעולה.
אמרתי לו שאני ממשיך ועפתי הלאה.
השבילים נפתחו, השמש עמדה במרכז הרקיע ובלי לשים לב נגמר לו המירוץ עם צביטה קטנה בלב.
היה עצב.