דורון ואומנות החזקת האופנוע

מוצ"ש, שתים בלילה.
התעוררתי מחלום שאני בחדר במלון בבולגריה אחרי שזכיתי במקום שני בראלי שנפרס על פני שבוע ואלפי קילומטרים.
מחפש את אהבת חיי משמאל, היא איננה. גם החדר לא ממש דומה.
אני הוזה ? זה אמיתי ? זה לא חלום ???
קשה קצת להתחיל לסכם את גודל החוויה המרגשת הזו על כל רבדיה המורכבים, אולי אלך לישון כדי לעכל את זה עוד קצת.
כמה שעות מאוחר יותר:
מחכים לקונקשן מורנה לסופיה.
בית קפה אופנתי, מוסיקה עדכנית ואולי עכשיו זה יצא.
אני חולה על הראלי הזה. מת על המהירות, על המרחקים, על הריכוז המושלם בעין הסערה, על האנשים, הנופים, האווירה, החיים.
כשאני רוכב אני מרגיש אותו סוס פרא נטול מחוייבות שפעם הייתי, רק שעכשיו ברור לי שאני לא סוס וגם לא פרא, אני לוחם ראלי מכוון מטרה, אמביציוזי שיודע שכל מטר בראלי יכול להיות האחרון ולוקח כל מטר בשיא הרצינות.
אני רוכב אל עצמי ומגלה מקומות חדשים של אושר ועצמה, אהבה וחמלה.
ראלי ברסלאו בלקן 2013 היה ראלי טוב מבחינתי.
הצלחתי להוציא מעצמי את המיטב במסגרת המגבלות של שלושת הכובעים אותם אני חובש כאוטוביוגרף של עצמי, כמכונאי של הרקדנית וכרוכב מירוץ, אני יודע שהייתי יכול לעמוד גם על ראש הפודיום לו רק הרקדנית תוחזקה טוב יותר ויודע שהספונסר המיוחל בוא יבוא ואיתו אוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שיש בי.
תודה שקראת, להתראות בראלי הבא.
דורון.