דורון ואומנות החזקת האופנוע

יושב בשדה התעופה וממתין עם המשלחת לעליה למטוס.
הרבה תחושות ומחשבות עוברות אחרי שבוע אינטנסיבי שכזה.
באופן מפתיע, הפולניה שבי לא הגיחה ולו לשניה אחת כדי לאכול קצת את הלב, אולי כי באירוע בסדר גודל שכזה לא יתכן שהכל יזרום מושלם.
קצת קשה לי לנסות לסכם עכשיו מה היה השבוע הזה בשבילי, אבל אני חושב שאת המטרה הראשית שלשמה יצאתי השגתי ובגדול :
יצאתי ללמוד איך עושים את זה בעולם וחזרתי עם רשימת תובנות ארוכה כאורך הגלות שאלמלא הייתי כותב אותה בעצמי, שום חכם בעל נסיון גדול ככל שיהיה לא יכול היה ללמדה.
אני יוצא מהשבוע הזה בתחושה אופטימית ששרדתי את טבילת האש הבינלאומית הראשונה שלי בכבוד רב, רכשתי מיומנות מהירה מאוד בעבודה נכונה עם ספר הדרך והגעתי לתוצאות שלא היו מביישות ותיקים מאוד ממני.
להבדיל מלפני המירוץ, היום אני יודע להשוות את הרמה שלי לרמה שהוצגה שם וברורים לי שלושה דברים :
1- אני מהיר, אבל יש מהירים משמעותית ממני.
2- אני נווט מעולה עם חוש התמצאות טבעי, אבל חסר לי הנסיון בסוג המירוצים הזה.
3- אני עוד לא אמרתי את המילה האחרונה בראלים בינלאומיים ועם הכנה נאותה, אני הולך לחזור מאחד כזה עם גביע, בקרוב.

הראלי הזה המחיש לי את מה שאני הכי אוהב בו :
זה צריך להעשות חד משמעי, מדוייק, מקצועי ובעיקר בלי טעויות.
לא ברכיבה, לא בניווט, לא בקישורים, לא במהירות, לא בחוקים, לא בהכנה, לא בסיום, לא לפני ולא אחרי.
בקיצור : מושלם.

ההגעה לאיזון בין כל אלו ברכיבה היא האושר המושלם ואני שמח שלכבוד יום הולדתי ה 43 שחל בעוד כמה שעות זכיתי לקבל את הנוסחה.
מזל טוב לי.