דורון ואומנות החזקת האופנוע

נדמה שהיה זה רק אתמול, עת התקשר אלי רז והזמין אותי לראלי.
שלושה חודשי הכנות הסתיימו להם ביעף ביום בהיר אחד, לחופה של עיירת קיט רגועה, אי שם על חופה האינסופי של יוון.

היום הבהיר הזה התחיל הרבה יותר מדי מוקדם.
רעידות של המיטה העירו אותי בשתים לפנות בוקר מתוך חלום שאני בסיור במפעל לעיבוד שבבי לתוך מציאות לא פחות קשה, בה שאריות של טיח מהתקרה מפוזרות בחדר לאחר שניתקו עקב נחירותיו או יש לומר, עבודות החציבה של שותפי לחדר.

יום ההפוגה הכפוי הזה עשה לנו טוב.
שאריות אדי הדלק האחרונות התאדו להם והרקדנית נאלצה למחול על כבודה ולקושש ברחובות נדבה של כמה טיפות שיספיקו לה להגיע לתדלק את דבשתה המגודלת.

לאחר מכן היא קיבלה טיפול ויישור קו אחרון ונקשרה למקומה.

השקט חזר וברח די מהר עת החלו להשמע הדי תופי מלחמה עתיקים נישאים מרחוק.
מפת ההצתה השתנתה.
נגמרו ההכנות, תחנות הכוח לייצור אדרנלין החלו לעבוד בתנועה איטית, התחרות מתחילה ואני מתרגש.