דורון ואומנות החזקת האופנוע

הנה הם באים, ימים של שקט.
קמים מאוחר מאוד בלילה, כל העולם ישן ודומם, חוץ מכמה משוגעים שהחליטו שמה שהכי נכון להם בחיים עכשיו זה לטוס למרוץ ביוון.
גם הסלקטורית הצעירה בנתב"ג כנראה הייתה עייפה כשהחליטה עוד בטרם הספקתי להגיב, להשליך בורג חשוב של הרקדנית למיכל הזבל לפני העליה למטוס.
מצוקה.
מכיוון שידעתי מה תהיה תגובתה של הרקדנית כשתשמע שלא הגעתי עם הבורג לא הייתה ברירה.
קראתי לאחמ"ש, שהלך להביא מפתח, חפר עמוק בין כל הסכינים והאולרים והמספרים ושלף את הבורג האובד.

הבטחתי לו לפרגן, קבל LIKE ותודה אישית מהרקדנית.
הטיסה עברה מהר, כך גם הנסיעה לנמל לאיסוף הכלים.
אבל כשהגענו לנמל קיבלנו שיעור ראשון בקצב יווני ונשכבנו להמתין לאיזה פקיד שיבוא לשחרר לנו את הרכבים.בדיוק כשנרדמתי הוא הגיע וכולנו יצאנו להסתער על המכולות בלי ציפורנים.
אחרי כמה שניות של מתח, גילינו שהיה שייט רגוע, הבנות לא רבו ושמחו מאוד לראות אותנו.
פריקה מהירה של המכולות, צילום למזכרת ותחילת תנועה של השיירה במגמת פרקלו.
רז לא בחל ולקח אותנו לסיור בחצי היבשת, מזל שהייתה דרך מהממת, אחרת הוא היה מקבל שביתה על ההתעללות הזו על היום הראשון.
הגענו עייפים אך רצוצים על אדי דלק אחרונים למלון.
היה סופלקי.