אחרי שאתמול עסקנו בעיקר בלהגיע לעיר הקיט המנומנמת אידיפסוס שעל האי EVIA.
טוב, אני בעיקר עסקתי בלהוביל את עתודת המירוצים הישראלית הילדים גב&צוק לבית סלע ולהרביץ בהם תורת ראלי במשך 4.5 שעות ורז ויוני בשני רכבי אופל שכורים היו עסוקים בלעשות מבחן דרך קטן בדרך המתפתלת כדי לבדוק מי מגיע יותר קרוב לקצה גבול האחיזה של האוטו.
היום בעיקר עסקנו בלקום מוקדם כדי להיות ראשונים בבדיקות הטכניות, לאכול "ארוחת בוקר" שלא מכילה דבר מלבד פחמימות ריקות חסרות תועלת, לעבור את הבדיקות הטכניות (וקצת סמולטוק עם אושיות ראלי בינלאומיות)
,לשפצר עוד קצת, להדביק מדבקות, לנוח, לאכול, לנוח, לאכול ולקינוח טקס קצר של כמה שעות שבו כל מאות המתחרים מקבלים את שנית התהילה שלהם.
מחר מתחיל הראלי, אמנם בקטנה עם שני סטייג'ים מדודים של 38 ק"מ אבל אני לא מזלזל גם בהם כי בראלי כל מטר יכול להיות המטר האחרון שלך במירוץ…
בד"כ זמן התודות הוא בסוף, אבל יש שני בני אדם שאני חייב להם תודה גדולה במיוחד וכל דקה שלי פה היא בזכותם:
האחד, האיש והאגדה רז הימן, בלעדיו לעולם לא הייתי עושה את זה.
השניה, האשה והאגדה אורי ניר וינטר, שבלעדיה לא רק שלא הייתי עושה את זה, גם הייתי חצי בנאדם.
תודה !
כשאתה בתוך החלום שלך מכוון כולו להגשימו, דווקא אז שווה להאט רגע להיות רגיש וקשוב…
אז אתמול בבוקר כאמור, התחלתי את היום באמצע הלילה וניצלתי את הזמן לעדכון קצר. מה…
פחות מחודש עבר, עוד לא הספקתי לעכל עד תומה את ההרפתקאה במרוקו והנה נולדה לה…
מאז שהבנתי שאני רוכב ראלי, היה דבר אחד שנראה לי תמיד כפסגת השאיפות. לא, לא…
דרמה: נקודת המפגש בין שתי קצוות מנוגדים. עני ועשיר: היום הראשון במירוץ, שיירה המורכבת ממאות…
הבוקר קמתי עם המשך משימת ההשלמות מהפרק הקודם כשבמהלך הלילה הצטרפו אט אט עוד חוסרים…
