דורון ואומנות החזקת האופנוע

עני ועשיר:

היום הראשון במירוץ, שיירה המורכבת ממאות כלי מירוץ משופרים ומשודרגים עד בלי די, מלווים ברכבי הסיוע מזוודים עד להתפקע, נהוגים ביד בוטחת על ידי אזרחי אימפריות אירופאיות קולוניליסטיות חולפת לה בכפר קטן על גבול הסהרה. שוויו של כל כלי בשיירה היה יכול להשלים את שיניהם החסרות של כל תושבי הכפר ולהשאיר עודף גם לשני דורות קדימה.

אזרח אירופאי הנוהג באחת ממשאיות הסיוע חש צורך בלתי נשלט לעקוף.

בדרך הלא פנויה מולו, משאית מקומית מרופטת מדשדשת לה לעוד יום עבודה.

שלושה אנשים בכל קבינה, המפגש בלתי נמנע.

ניחוש אחד איזה ילד יתייתם בעוד רגע.

קטן וגדול או איטי ומהיר

בבוקר מוקדם עם אור ראשון, משחררים את הטרף, בד"כ ארנבת.

הארנבת יודעת שלא יקח הרבה זמן עד שישוחררו כלבי הצייד והיא מתחילה במנוסה הכי מהר שהיא רק יכולה.

אבל, הרגלים שלה קצרות והיא לא יכולה לרוץ מהר כמו הכלבים ובטח שלה כמו הציידים שיושבים שני מטר מעל פני הקרקע וכלום לא עוצר אותם.

כשהכלב הראשון מגיע לארנבת האחרונה, זה אומר שנגמרה הריצה והחלה ההישרדות.

שלושה ציפצופים מרווחים: זוז הצידה, כלב עם כלבת מאחוריך ואם לא תזוז תחטוף נשיכה בתחת. אפשר למות מזה.

שלושה ציפצופים צפופים, עוף הצידה מהר כי אחרת ממוטה במאתיים קמ"ש תהפוך אותך לעיסה של בשר, ברזל ואבק. הרבה אבק.

בודד מול קבוצה

לחזור אחרי כל זה לעיר המטורפת שנבנית ונהרסת כל יום בשום מקום אחר באמצע המדבר, למצוא איפה הפעם השליכו אותך עם תשע הארנבות האחרות שהחליטו שזה משעמם וקל מדי סתם לרוץ על חייך כל יום 400 ק"מ ביום במשך שמונה ימים בתוך האבק והאבנים והקוליסים של המשאיות שכל תפקידם הוא לתפוס אותך בשניה הזו של ההתרופפות ולחסל אותך, להקים את האוהל, להוריד בגדי רכיבה, לעלות על סרבל עבודה ולהתחיל להחזיר את האופנוע למצב נסיעה, לתקו את כל מה שהתרופף, התעופף, נשבר, התקמט, ללכת לאכול ארוחת ערב, להכין ספר דרך, לגמור לטפל באופנוע, להכנס לאוהל לשק"ש, להרדם תוך שניה עם כל הרעש של הגנרטורים והקומפרסורים שסביבך, להתעורר כעבור שלוש שעות מרעשי השיכורים מצוותי הליווי שחוגגים כל ערב עד כלות, להצליח להרדם איכשהו בסוף שוב בשביל לקום בשש בבוקר עם שיר חדש בלב.