יום שישי בבוקר הוא יום שמוקדש כולו לטיפוח הזוגיות, רק שלצערי ציוד הרכיבה שלי עדיין סגור במכולה אי שם וגופי עדיין דואב מחבלות כאלו ואחרות ולכן אנצל את המצב לסיכום המירוץ.
זו הייתה הפעם החמישית שלי ביוון.
כרגיל אני יוצא לאירוע הזה אחרי הכנה פיזית ונפשית של כמה חודשים ותוך ידיעה שהמטרה היחידה שעומדת לנגד עיני היא לחזור הביתה בשלום.
אחרי שנה שעברה המעולה בה פיספסתי את הפודיום ביום המירוץ הלפני אחרון בשל שניונת של חוסר ריכוז, רף הציפיות ממני היה גבוה, אבל לי כאמור יש מטרות אחרות.
המירוץ התחיל טוב אבל כבר ביום השני עשיתי טעות די דומה לזו בשנה שעברה (הצלחתי שוב לרכב מהר במקום שצריך לרכב לאט) וחטפתי לדעתי עשרים דקות.
אירוע מטופש של חוסר ריכוז של שניה ששילמתי עליו ישר, במזומן ושנגרם מהפסד לילי במאבק ההיסטורי שלי עם בלוטת האדרנל שלי שמתעקשת לא לאפשר לי לישון בלילה.
ביום השלישי בחרתי להוריד עיניים לספר דרך במקום לא נכון, המשכתי ישר כשהשביל התעקל ימינה ואלת המזל העירה אותי בשניה האחרונה כדי שאספיק להפיל את עצמי הצידה ולא להמשיך בזינוק אדיר עד לאינסוף ומעבר לו.
אח"כ כמעט נחנקתי מאבקנים של האחירותם הרעיל שנחתתי לתוכו, הפעלתי לחצן מצוקה, הלחצתי את כל העולם ואחותו, התאוששתי, לחצתי לחצן DORON IS ALLRIGHT, עשיתי גיוס המונים בקרב המתחרים שחלפו עד שהצלחתי למשוך את האיטלקיה בחזרה לשביל והמשכתי לדרכי. הפסדתי שם לפחות 40 דקות, אבל הרווחתי את המירוץ כי אם הייתי מחכה לפינוי ע"י הסיוע, זה היה קורה בסוף היום אחרי שכל המירוץ חלף ולמעשה הייתי מאבד אופציה להגיע למקום ריאלי.
בנקודה זו הבנתי שאם אני לא נוקט באמצעים דרסטיים לטיפול בבלוטת האדרנל שלי, אני בבעיה.
חיפוש קל הביא אותי להבנה שבלוטת אדרנל שיצאה משליטה אינה נחלתי בלבד ואחוז לא מבוטל של מתחרים לוקח כדורי שינה כדי לכבות את הגוף שעף בטורים גבוהים ימים שלמים עם הזרקות אדרנלין מטורפות.
מאותו רגע, באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל ולמעשה ביום הרביעי התחלתי להכות את המירוץ ביד חזקה ובזרוע נטויה כמו שאני יודע 🙂
יוצא איפה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, ובהתחשב בכך שהיה מירוץ לא קל מבחינת תוואי, שרבים מהמתחילים לא סיימו ושרבים מהלא מסיימים סיימו לא שלמים, אני שמח ואסיר תודה על התוצאה.
אם בתודות עסקינן, כאן זה המקום להגיד תודה ל :
נדב לוגסי, ברק דודאי, רן סיטון, נתן נאור, דן קטנוב, שלומי כהן, שמוליק פאוסט, דורון מזרחי, ניר קלומק וסתיו קלומק.
עצם היציאה שלכם למירוץ היא כבר נצחון ואין מאושר ממני שקבוצה כזו גדולה ומגוונת יצאה למירוץ הראלירייד הגדול באירופה וחזרה בחיים לספר.
תודה לרפי כהן, תדהר ליבנה, גידי קטנוב, שגיא היימן ובעיקר לרז היימן שנתנו ליווי, תמיכה מוראלית, עידוד, צחוק ובעיקר חוויה משותפת כיפית.
תודה גדולה לרני שוקו על ניהול עמוד הפייסבוק, השידורים החיים, רגעי הדרמה, הצחוק והבכי מרוב צחוק, אתה לא מבין כמה אנרגיה אתה מייצר !
תודה ענקית למילאטיס מארגן המירוץ שעושה את הלא יאמן כל שנה מחדש ומצליח להביא לכל כך הרבה אנשים חוויה חוץ גופית שאין טעם לנסות להסבירה כי רק מי שעושה מבין.
תודה עצומה לקבוצת המירוצים האיטלקית PRO-AL שנתנה בי אמון והכינה לי אופנוע מירוצים חלומי, תודה למישל ורוברטו שסבלו את השטויות שלי ותודה ענקית לפולביו וסטפנו מכונאי העל שקיבלו אותי בחיוך כל יום והתמודדו בלי למצמץ עם כל האתגרים שהצבתי בפניהם.
תודה אחרונה אינסופית לאהבת חיי הנצחית ולגן הגורים שלי שמשחררים אותי לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות בחיים.
ותודה גם לכם על העידוד, היחס והאכפתיות.
נתראה בשנה הבאה !
פינת השיווק :
ראלירייד עבורי היא דרך חיים.
הריצה למרחקים ארוכים, ההתמודדות עם קושי רציף וארוך, השלמות הנדרשת כדי לנצח מירוץ, הירידות העליות והדרך ממלאים אותי חיות.
כבר שנים ארוכות אני פועל כדי לקדם את הספורט הזה בישראל, לפעמים מצליח יותר ולפעמים מצליח פחות.
בקשה אחת קטנה :
בלי קהל לספורט אין זכות קיום.
אני עושה מאמצי על כדי לנסות ולהעביר את החוויה האישית שלי החוצה אל העולם כי ברור לי שזו חוויה שחבל להחמיצה, עזרו לי בבקשה להפיץ את הבשורה, תגיבו, תשתפו ותשתתפו, זה עושה טוב לכולם.
כנסו לעמוד שלי בפייסבוק זרקו לייק קטן ,תשתפו, תנו מילה טובה.
תגיבו פה באתר, זרקו הערה מרושעת
כנסו לערוץ היוטיוב שלי שתפו איזה סרט שעשה לכם טוב והרשמו לערוץ
שבת שלום !
0 thoughts on “Hellas Rally 2018 – סיכום ותודות”