דורון ואומנות החזקת האופנוע

יש לי תחושה שמילאטיס המארגן של המירוץ קרא את הפוסטים שלי ואת התלונות על הקישורים הארוכים והמזוויעים על הכביש שמותירים אותך נטול רצון ו\או יכולת לעשות כלום אחריהם.
למה ? כי הבוקר היו 70 ק"מ של קישור שהובילו ל 50 ק"מ תחרותי.
אמה מה ? הקישור הסתבר כקישוא זוקיני עם קוצים שכלל בין היתר קטעי שטח סלעיים של קילומטרים מרוצצי עצמות ורכיבה לאורך מספר קילומטרים בתוך נהר זורם שאלמלא התרגול בנקרות יש סיכוי שהייתי מתקשה בו יותר.
היה שואה.

הגעתי רצוץ ולחוץ לתחילת הסטייג' כי הייתי בטוח שהוקצו שעתיים לקישור אך להפתעתי בהגיעי אני מוצא בית זונות של אנשים ערומים בדרגות שונות על הכביש כי לקישור הוקצו 3 שעות ולא מעט נרטבו, חלקם כמו הדאקריסט התותח בתמונה משמאל, קטנזה אף הגדיל לעשות ונפל מתחת לאופנוע מול הצלמים האורבים לטרף וכמעט טבע. לפני שטבע הספיק לדומם את האופנוע 🙂 כך שאולי הוא היה טובע אבל האופנוע ניצל.

אחרי שהתייבשנו כהלכה, הוזנקנו לסטייג'.
הבטחתי לעצמי לעשות אותו באיזי כטיול אחר הצהרים רק שהבטחות לחוד ומציאות לחוד.
בהתחלה אכן גיליתי שליטה עצמית ואיפוק ראוי לציון אך ככל שהסטייג' נפתח ואני כבר באתי חם מהחימום של הבוקר לא הייתה לי ברירה אלה לתת לה במנתק לאיטלקיה, שתצרח.
סיימתי די מהר, עצרתי לעשות פוזות לצלמים והמשכתי למסיבת חוף לסיום הראלי.
עוד מעט טקס הענקת פרסים למנצחים, לצערי עשיתי יותר מדי שטויות השנה מכדי להיות ראוי לפודיום.
עצם זה שסיימתי זו זכות גדולה.

מפה שלוחה החלמתי לרן סיטון ששב ארצה כבר לפני כמה ימים ולברק דודאי שעובר צילומים עכשיו אחרי שנפגש חזיתית באידיוט שחזר נגד הכיוון על תחילת הסטייג' (קילומטר עם השתלבות אחת שמסתיים בטי) בא לי ללכת להרביץ לבחור אבל מספרים שהוא כבר קיבל את שלו.
סיכום אירוע מחר בלי נדר.

ערב טוב !