יושב בשדה התעופה וממתין עם המשלחת לעליה למטוס. הרבה תחושות ומחשבות עוברות אחרי שבוע אינטנסיבי שכזה. באופן מפתיע, הפולניה שבי לא הגיחה ולו לשניה אחת כדי לאכול קצת את הלב, אולי כי באירוע בסדר גודל שכזה לא יתכן שהכל יזרום מושלם. קצת קשה לי לנסות לסכם עכשיו מה היה השבוע Read more…
את יום שישי הגדרתי מבעוד מועד כיום המסוכן ביותר במירוץ. למה ? סתם כי הוא אחרון ואווירת סוף קורס היא מתכון בטוח לבעיות. קמתי אל היום הזה בזהירות אך בנחישות להוציא ממנו את המקסימום,ישבתי על ספר הדרך, סימנתי נתיב ויצאתי. קישור של 50 ק"מ עבר בזריזות ואחרי עיכוב קליל בהזנקות Read more…
אפתח בהתנצלות כנה : באמת שרציתי לעדכן אתמול, אבל סיימתי את היום בשעה 23:30, מרוט ברמות שאפילו את הכנת ספר הדרך להיום דחיתי לבוקר. אם זכרוני אינו מטעני, אתמול היה היום הקשה ביותר בראלי. יום עם יותר ממאתים ק"מ תחרותיים, ארוך ומתיש ובמתנה גם קיבלנו, ברבור בספר דרך בחזרה לעיר. Read more…
יום הרכיבה השני של דורדור הסתיים בשביעות רצון רב מערכתית. הוא לא נענש, לא התברבר, האופנוע לא עשה בעיות, הוא קיבל מחמאות, וגם אני שבעקבות השימוש בכלי הריגול שכל אישה צריכה הייתי בטוחה במשך כמה שעות שהוא עבר תאונה קשה ופצוע בשטח ואף אחד לא מחלץ אותו, ואפילו טיפת מים, Read more…
אפתח בפתיחה שכבר הפכה למנטרה : היום הזה התחיל מאוד מאוד מוקדם. הסטטיסטיקאי הראשי של המשלחת, לוחם הראלי הותיק, היועמ"ש בנאי, טוען שזוהי תופעה ידועה בקרב רוכבי ראלי, כנראה שבלוטת האדרנלין מאבדת קשר עם המוח ועשה סמטוחה. בשורה התחתונה זה מוסיף עוד בעיה והיא מחסור חמור בשעות שינה. היום השני Read more…
הבוקר שוב התחיל באמצע הלילה. אחרי שהלכתי לישון אתמול באחת כי התדריך החגיגי נמשך ונמשך ואז הייתי חייב לעדכן אתכם, היה מצופה שאשן כמה שעות טובות, אבל זהו שלא. משאבות האדרנלין ותופי המלחמה שדיברתי עליהם באחד מהפוסטים הקודמים עשו את שלהם. קמתי בארבע וחצי 🙁 אחרי שכולם קמו והתעוררו התיישבתי Read more…
זה היה ברור שאת אחת השבתות בהן דורדור לא יהיה אבלה אצל חברתי האהובה איריס רוזנס , המתנה הגדולה שקיבלתי משלוש שנות הרילוקיישן שעשינו פעם בנגב. באמת היה מקסים, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת עם חביתות וגבינות ומאפים ולחמניות קטנות וחמודות. הילדים שלה ושל גיא רוזנס מסתדרים מעולה עם שלי, המרחבים מאפשרים חופש Read more…
היום הזה התחיל מצוין. התנהגנו למופת ובאחריות גדולה, והגענו ראשונים להרשמה. מעט בירוקרטיה, קצת בדיקות רופא והופה, אני עם מדבקה מספר 79 שמח, טוב לב ומוכן להעביר יום סטלבט נוסף בשמש. הייתי זחוח מדי מכדי לשים לב לסימנים מבשרי הרעות שכמו מפולת שלגים, מרגע שהחלו, לא ניתן היה לעצור אותם. Read more…
ב10 השנים הראשונות שלנו כהורים לאחד, הופה שניים, אופס שלושה, (פיהוק) ארבעה, כדי שלא נתמוטט, הקפדנו על סבבי שינה. כל ששי וכל שבת כריטואל על פיו נותבו בילויי השבת , דפקנו כ"א שנ"צ מכובד, אחד ישן, השניה שומרת ואח"כ מתחלפים. אז מה? שני ששיים ושתי שבתות בלי דורון לא אשן? Read more…
נדמה שהיה זה רק אתמול, עת התקשר אלי רז והזמין אותי לראלי. שלושה חודשי הכנות הסתיימו להם ביעף ביום בהיר אחד, לחופה של עיירת קיט רגועה, אי שם על חופה האינסופי של יוון. היום הבהיר הזה התחיל הרבה יותר מדי מוקדם. רעידות של המיטה העירו אותי בשתים לפנות בוקר מתוך Read more…