שקט. דממה.
ניתן רק לשמוע את הרעש ההידראולי של כניסת הגלגלים למקומם.
אנחנו באוויר וזו בדיוק השניה שהרפתקאה חדשה מתחילה.
חודשים של מחשבות ותכנונים, הבהרות ותחנונים, שיחות וארגונים תקוות וכאבים מצטמצמים להם עכשיו לנקודה קטנטנה מאחורי.
מה שהיה היה, עכשיו זה הזמן לחוות את החוויה החדשה שזה עתה נולדה וצרחה את נשימתה הראשונה לאוויר העולם.
הטיסה הקצרה לסופיה עברה ללא תקלות מיוחדות, כך גם הפרידה מהמלווים וטיסת ההמשך לורנה.
שתי מוניות מהשדה למלון, התארגנות קצרה ויציאה לארוחת לילה מאוחרת מאוד.
באורח פלא אני מצליח לישון שש שעות מטכליות מושלמות למרות שאני ישן כפיות עם עומריקו מספריקו.
או שהייתי מאוד עייף או שאכן הוא עמד במילתו והוא ממש, אבל ממש ממש, לא נוחר.
קמנו בבוקר בנחת, התארגנו על עצמנו בניחותא וירדנו לאכול ארוחת בוקר בכיף שלנו.
כולם יושבים בלובי עם המזוודות.
יופי !
רצנו לחדר אוכל, דחפנו קוראסון, עומר שוב שתה שוקו בתנועה וליכלך את עצמו, חזרנו לחדר, דחפנו הכל למזוודות ורצנו למטה.
הם עדיין שם. ניצלנו.
פגישה מחודשת עם אסן הנהג המלווה הבולגרי ויוצאים להוציא את הכלים מהמכולה.
זו כבר פעם שלישית שאני חווה את הרגע הזה של פתיחת הדלת והתקווה המהולה בחשש טרם נעלמה מהתסריט.
כולם מאוד שמחים לגלות שכלום לא זז לשום מקום וניתן לפרוק בנחת את המכולה.
מעמיסים את האוטו בכל הציוד ויוצאים לכיוון טטבן נקודת הכינוס לראלי.
בדרך מגלים שבולגריה זו מדינה עם פערים בדיוק כמו שלנו :
מרצדסים עוקפים אותנו ב 200 קמ"ש משמאל בעוד אנו עוקפים ב 100 קמ"ש עגלה עם חמור עלי יושב איכר חרוש קמטים כשאשתו בד"כ בעגלה מאחור.
מגיעים לכינוס בדיוק עם כניסת יום כיפור וזה סימן מצוין לעצור הכל.
יום כיפור עובר לו בשקט ואם עוצמים עיניים אפשר לדמיין שכולם צמים פה.
לקראת צאת הכיפור מתחילים להערך לתנועה לטקס הפתיחה ואח"כ למסלול לילה שמחולק לקטע תחרותי של כ 12 ק"מ, קישור דומה, קטע תחרותי של כ 50 ק"מ וקישור של כ 30 ק"מ (וסליחה שאני לא מדייק בכל זאת סיימתי הרגע מירוץ…)
אני עף על הסטייג'ים בצורה שמפתיע אפילו את עצמי, עומריקו מספריקו שהוזנק דקה אחרי מיישר קו ושנינו קורעים את הראלי לחתיכות ומגיעים לקו הסיום מהר.
עוד אין תוצאות אבל מההתלהבות של העיתונאים הישראלים בסיום הסטייג' ניתן להסיק שכנראה יצאנו תותחים.
אושר גדול, אין מילה אחרת.
אה, מרוב התרגשות גם החלטתי לעשות סרטון קצר בשביל האווירה, רק שהאינטרנט פה זז בקצב של איכר עם עגלה אז זה ידחה קצת…
לסיכום:
העננים התפזרו, הירח יצא וראלי ברסלאו בלקן 2013 התחיל בסערה עם סשן לילה מהסרטים.
שנה טובה.
0 thoughts on “ברסלאו בלקן 2013 – הדרך,הצום ולילה ראשון בלי אמא”