למות או לכבוש את ההר 2

הגולש חד העין לא יטעה באבחנתו שכותב שורות אלו אינו מגלה פעילות יתר לאחרונה. למען האמת, הוא אפילו יצדק.

יריית הפתיחה של קיץ 2013 אי שם בחודש יוני באמצע המכתש הבהירה לי היטב שלא אוכל עוד להמשיך לדחות את הקץ, ואין ברירה אלא לאפסן את הרקדנית לשנת הקיץ שלה.

הגברת שמרה על תנאי האחסנה היבשה שלה בקנאות דתית כמעט ולמעט גיחות הכרחיות למצעד הגאווה בירושלים, צילומי יח"צ ואי אלו סיבובים הכרחיים כדי לוודא שאני עדיין זוכר איפה נמצא ההילוך הראשון, לא  הוציאה את אפה מהמחסן.

עד אתמול.

הזמנה מאריק לרכיבת לילה בקטנה מערד לדימונה ובחזרה נראתה כמו משהו הגיוני בהתחשב בנסיבות הלא הגיוניות של הקיץ הארצישראלי המצוי.
רק קריאתו במייל של אסף : פנסים, פנסים, פנסים נשמעה לי תמוהה במקצת לנוכח זכרונות העבר של רכיבות לילה מופלאות באמצע מדבר יהודה ללא אביזר תאורה כלשהו.

פגישה עם מועדון החמש הגריאטרי פתרה לי את התמיהה מהר.
אסף על קטומ 500 דנדש עם מסיכת חזית נקיה מאבק ושריטות + פנס הלוגן על הקסדה + שני פנסי לדים עצבנים על הקסדה.
אריק על קטומ 530 עם זרקור קסנון על הקסדה.
אמיר על קטומ 530 עם שני פנסי הלוגן על הכידון.
רון על קטומ 500 עם שני פנסי הלוגן על הכידון + זרקור קסנון על הקסדה.
אני על הרקדנית, פנס חזית מהוהה משהו אבל מי בכלל צריך פנס, יש ירח !
אז זהו, שאין.
לתדהמתי כי רבה אני מגלה שהמפקדה בחרה את הלילה הכי חשוך בשנה למטרת בחינת מערכות תאורה כנראה כהכנה לבאחה 1000 או משהו כזה.
מפגרים כבר אמרתי ?
כדי לעשות את זה יותר מעניין, אסף גם הקפיד לשלוח לי אוסף נקודות מבוזר לניווט כדי לוודא שאם אלך לאיבוד בחושך גם לא יהיה לי שום מושג לאן לנסוע.
מתחילים.
שקיעה מרהיבה, רוח בין ערביים מלטפת ומדבר יהודה פרוס מאופק לאופק משכיחים את כל מה שהיה וכל מה שיהיה ומשאירים אותנו מזוגגי מבט בתצפית מהממת עד שאבני חצץ מגלגלו של אסף מעירות אותנו לצלול כבר לתוך הסינגל השחור כי הדרך ארוכה ומפותלת ועוד שניה חושך.

הסינגל רץ ללא תקלות מיוחדות והופ אנחנו עולים על ציר ארוך ומפותל עם אחיזה חלקית שמאפשר לבהמות החמש מאות להשתעשע בדריפטים במהירות גבוהה עם אור אחרון.
מגיעים עם חשיכה לתצפית על נחל חימר ושוב לא יכולים להמשיך כי נשימתנו נעתקת מההוד וההדר של המדבר וגם כי כולם צריכים לעשות מעבר ללילה, חוץ ממני.

ירד החושך, ירד ההלם.
התחלנו לתפור לכיוון דימונה. יורדים לנחל חימר. חשוך לגמרי, אי אפשר להסתכל רחוק וקשה לבחור נתיב אבל הרקדנית לא מתרגשת מהנחלים המחוצצים והסלעים ובאופן כללי די מרוצה מגיחת ליל הקיץ המרעננת.
שני בדואים וסובארו באמצע שום מקום  בנחל דימונה יושבים.
הם מנסים להגיד לנו שהנחל קדימה מלא סלעים, אסף מתחמק מהנושא ונפרד מהם מהר, הוא יודע למה.
הוא רוצה לעלות את סכין דימונה הצפונית להר קדים ולרדת את הדרומית, בלילה הכי חשוך של השנה.
באופן כללי אין לי משהו מיוחד נגד עליות תלולות ונטולות אחיזה מלאות דרדרת, פודרה, בורות ומדרגות.
אני סתם שונא אותן. למה ?
כי השילוב של כל הנ"ל + מידותי + מידות הרקדנית = מערכה שרק נחישות, התמדה, אורך רוח ועצירות רבות להסדרת נשימה יביאו לכיבוש היעד.
זה הרגיש כאילו שרפנו שם חצי לילה.
אסף עלה ראשון, חירף נפשו והגיע די למעלה עד שנעצר בואכה העיקול החד שמאלה.
אריק בעקבותיו, לא נכנע שם ולדעת מומחים היה כפסע בינו ובין לשרוף שם את הקלאץ' אך זה לא הטריד את מנוחתו והוא כרסם את הדרך עד לראש העליה בעזרת רגליו הארוכות, משקלו ואמונה עיוורת.
אני נעצרתי אי שם באמצע, מנסה לזנק ומתדרדר אחורה.
אמיר מאחורי, רון במאסף.

עיון במהלך העניינים במכשיר האיתור הלוויני שלי כאן מעלה שלמרות שהתחושה הייתה ששרפנו שם חצי לילה במאבק, לקח לחמישיה שעה בלבד להתמודד עם עליה של כמה מאות מטרים (עם עזרה קלה מחברים עם רגלים ארוכות).
אח"כ היו עוד כמה עליות ועוד כמה ירידות וחוזר חלילה, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה.
הגענו לדימונה סביב 23:00, העיר שוקקת חיים כמו שרק עיירה בדרום ביום חמישי בערב יכולה להיות.
עצרנו לתדלוק והבנו בהחלטה בוגרת, אמיצה וראויה לציון לשבח שעם כל ההשפלה הכרוכה בלחזור לערד על הכביש ולא בשטח כמתוכנן, זהו הצעד הנכון.

ולסיכום:
ביידא איל יום אחסן מין ג'אג'א בוקרא

אסף באופן מפתיע סיכם די דומה כאן.

אה, גם יצא סרט. (שצולם בשעות האור כי בחושך היה חושך)
[embedplusvideo height="281" width="450" editlink="http://bit.ly/1384o4I" standard="http://www.youtube.com/v/0_opuT9knf4?fs=1" vars="ytid=0_opuT9knf4&width=450&height=281&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep6490" /]