סיכום היום השמיני שלי בראלי הדחקת הדאגות הגדול

מכירים את זה שאתם נוסעים לחו"ל לתקופה לא קצרה מידי ולא ארוכה מידי, נגיד איזה שבוע, ואתם מצליחים לשמור על נתק מסויים ממה שקורה בארץ, ואז כשאתם חוזרים, כבר בשדה מספרים לכם על הצינור שתפוצצץ בבית, ועל הדרמה שקרתה בממשלה, ובאוטו על השכנה שעזבה את בעלה, ועל הסופר המוערך שנעצר על סחר בסמים קשים, ובבית אחרי המקלחת, אתם שומעים בחדשות על זה שמת- תמיד יש מישהו שמת.

לי זה קרה פעם כשחזרתי מחו"ל ונודע לי שענבל פרלמוטר נהרגה. חיבבתי אותה אבל לא יותר מזה. לא היה לי איזה רגש מיוחד כלפיה או הערצה למוזיקה שעשתה. אף על פי כן חשתי תחושת באסה ואחריות מסויימת. כאילו אם הייתי בארץ זה לא היה קורה. תחושה שמלווה אותי עד היום.

בכמעט עשרה ימים שדורון אוכל בוץ ואבק בהרי יוון, קרו כאן כל מיני דברים, וחשבתי שאולי כדאי לרכז ולהתחיל לסכם אותם, ולהכין אותו לקראתם.

אז ככה…

כלבים קרעו לחלוטין את הערסל האדום שקניתי לך פעם ליומולדת.

הג'ינג'י קילף צבע+ טיח מהקיר במסדרון.

הרובוט החדש, השטוח הרוטט שבק חיים.

הבנים השאירו את הכפכפים השחורים בחוץ וכלבים העלימו מכל זוג כפכף אחד.

(אחרי יומיים יולי החברה שלהם ממול, הגיעה עם שני הכפכפים שמצאה בתחנת האוטובוס)

הג'ינג'י שיחק עם החומר הסופח של הביפנוכו של חיתולים ועם צבעי מאכל בפתח הבית, ושפך בקבוק של צבע מאכל על הדק שמלא עכשיו כתמים כחולים.

מישהו הזמין לוכד כלבים לאליאן. לקח הרבה זמן עד שהבנתי מה קרה, ועוד יומיים עד ששיחררתי אותה. היא בסדר גמור.

הג'ינג'י פרש (שוב) מהקפוארה.

המפתח של הדלת לגג נשבר בתוך המנעול. ישנו עד כה שני לילות עם דלת לא נעולה (אבל עם אזעקה, ועם דלת הקומה העליונה נעולה)

לצמד הכורסאות היפות (שנדדו מאריאל וטלי לאליאב וורדון- או ההיפך והגיעו בסוף אלינו לשיפוץ) נשברו שתי רגליים.

נסדק חלון בחדר השינה שלנו.

לסיום, לפני כארבעה שעות, הג'ינג'י שרט עם אחד הברזלים שלו מהגינה את הג'יפ מאחורה. לא שריטה גדולה או בולטת מיד, אבל שריטה.

מסקנת היום השמיני: מסתבר שלהבדיל מהתדמית שבניתי לי לאורך השנים, אני בחורה לא אמינה במיוחד וקצת מרשעת. (חלק מסוים מהדברים שסקרתי לעיל לא קרו מעולם…)