רוכב שטח

בערך מאז שעמדתי על הרגלים אני על שני גלגלים.
זה התחיל מוקדם מאוד אי שם בתחילת שנות השבעים בשכונת רמת אשכול בירושלים על הקורקינט האדום.
מבחן הדרך שהילד הג'ינג'י האנרגטי עשה לקורקינט הזה עוד לא נכתב, אך הוא כלל בתוכו סצינות טריאל עירוני, הארד אנדורו, פארקור ומבחני ריסוק שרנו היו מתקנאים בהם.
הוא לא שרד.
נסיונות לשכנע את ההורים למעבר לדו גלגלי משמעותי יותר עלו בתוהו.
הלוואות של כלי רכב מחברים לתקופות ארוכות היו מנת חלקי עד שבגיל 8 הבלתי נמנע קרה.
קניתי לעצמי את זוג האופנים הראשון שלי.
הם גם היו אדומות.
מאוד.
ומתקפלות.
אבל זה לא עניין אותי בכלל.
שדרגתי את הרמה, העלתי את רף הביצועים, נכנסתי לעולם הוילי והסטופי, דריפטים, ירידת מדרגות, עליית מדרגות, קפיצת מדרגות.
האופנים לא עמדו בזה.
המסגר בצומת סנהדריה בנה בזכותי וילה, די מהר זה כבר היה נגמ"ש חסר יכולת לזוז מכובד המיגון.
לא הייתה ברירה, נאלצתי לשדרג.
אופני ג'אמפ ירוקות עם בולם אחורי ושלושה הילוכים, צמיגים רחבים ומבנה מאסיבי ביותר. אותם כבר היה יותר קשה להשמיד.
הם שרדו כמה שנים, כמעט עד הבר מצווה.
לבר מצווה רציתי אופנים. לא קנו לי.
עסקת אופציות מורכבת עם אחי הגדול והדיל הושלם :
אני אקבל לבר מצווה מחשב סינקלייר
ואחליף אותו תמורת משאת חיי שאחי קיבל לבר מצווה :
אופני ראלי גרנד פרי 10 הילוכים !
יקום מקביל התגלה.
החיים בתנועה התחילו.
אני לא ממש בטוח שהמהנדסים שלהם תיכננו אותם למה שהם עשו, די מהר אני הבנתי ואחי הבהיר לי שזה יגמר רע.
שוב נותרתי עם הגב אל הקיר.
לא נותרה לי שום ברירה אלה לשפץ אופני 10 הילוכים של השכן למטרות תרגול ובחינת גבולות חוזק החומר ולשמור על הראלי למטרות מהירות בלבד.
עם המהירות גדל גם הטווח.
מצאתי את עצמי מגיע לגבולות חדשים ועימם להרפתקאות חדשות.
במקביל החלו להגיע לאזורי דברים חדשים ומשונים שהיו על שני גלגלים אבל היה בהם משהו מאוד מאוד שונה.
היה להם מנוע.
פאנטיק 50 סמ"ק, באנלי 50 סמ"'ק, ג'ילרה 50 סמ"ק.
זה כבר לא היה משחק.
זה היה כלי רכב.
ממכונאות אופנים התקדמתי למכונאות אופנועים.
טוב, לא ממש אופנועים. טוסטוסים.
כמות הפעמים שהג'ילרה של מרק פורקה והורכבה מחדש הייתה עצומה.
רינגים, סלילים, קרבורטור, דיזה, הפכו למילים שבשגרה.
אני כמובן זכיתי לרכיבות חטופות בלבד, אבל זה היה מספיק כדי להבין שזה הדבר האמיתי, או כמו שבונו היטיב לומר :
"even better then the real thing"
לקחו עוד כמה שנים טובות עד שהגעתי לדבר הזה.
את הרשיון לאופנוע עשיתי במהלך הצבא וזו הייתה רק שאלה של זמן מתי הוא יבוא.
יום אחד כשההורים התקשרו מחו"ל במהלך טיול לשמוע מה נשמע עניתי להם :
"הכול מצוין כולם ממש בסדר. קניתי אופנוע"
דממה מעבר לקו.
לא זו לא הייתה תקלה ולא ניתוק.
אם זה לא היה טיול מאורגן, הם היו חוזרים ישר לקשור אותי.
אבל אני כבר הייתי רחוק, עם הקאג'יבה T4 שלי.
והשאר היסטוריה.