היום השני בראלי ברסלאו בלקן 2013 – ABC

שינוי מגמה.

אם הסטייג' הראשון בלילה עף לנו לירח, אתמול הייתה תגובת הנגד.
היום התחיל גרוע.
עומריקו מספריקו שהוזנק דקה לפני לא הבין שכדאי שנרכב ביחד ודפק את הגז של החיים שלו קדימה.
אני שהייתי בטוח שהוא מחכה לי איפהשהו גם לא מיהרתי נורא.
הקילומטרים עוברים ואין עומריקו, אני מתחיל ללחוץ ולא רואה שרידים.
לוקח פניה לא נכונה מוקדם מדי על קוליסים, כדי לפגוש הולנדי מבורבר שאפילו לחזור לנקודת הבירבור התקשה.
אוסף אותו, חוזר לציר ומגיע למספריקו לסיום לצעוק עליו.
הנ"ל מתנצל ומכיוון שממוקם ארבע דקות לפני, עושה מחווה אבירית וממתין לי, הבטחתי לו שאני אחזיר לו אותם, בהמשך החזרתי לו קצת יותר…
רצים ביחד חצי מהסטייג' כשמאחרינו טרקטורון שאיבד עין (ספר דרך) ורגל (קלאץ'), ילד מקומי שנהנה לשבת לי על הזנב ולחצץ את עומר בסלעים.
לקח לו קצת זמן להבין שאו שהוא מתקדם לעזעזל או שישאר מאחורה, אנחנו ביחד.
מגיע לפניה ומגלה שאני לבד. מגיע הטרקטורון ואומר שלעומר יש בעיות.
חוזר אליו לאט מאוד ובזהירות (הדבר האחרון שבא לך זה להכנס חזיתית במתחרה ממול) כדי לגלות שמגדל בבל שאיזה גאון בנה לו על האופנוע כדי לעשות "אופנוע ראלי" קרס כולו.
שולף הלדרמן, האזיקונים חותכים קצת חוטים ומקבעים למקום.
אומר לעומריקו שהוא קיבל מהר את הארבע דקות ועכשיו כבר יש לי שני עלוקות שאני צריך לחכות להם.
מגיעים לסיום הסטייג' תחת אקוודוקט ענק, משפצרים קצת יותר טוב, וממשיכים בקישור דרך תחנת דלק להתמלא.
מוזנקים די מהר לסטייג' שלישי.
הטרקטורון הוזנק לפנינו לא חיכה, אני מוזנק דקה לפני עומר, מחכה לו ואנחנו מתקדמים ביחד.
עומר להבדיל ממני רוכב רחוק מהשותף. לא פעם אני נאלץ לחכות לו בפניות קריטיות למרות שכלב הגישוש הזה ממש לא צריך אותי, הוא יכול לעשות את כל הראלי בלי כלום.
מגיע לפיצול, מסתכל אחורה, אין עומר.
מחכה. אין עומר.
מתעצבן, אין עומר.
מתחיל לחזור אחורה לאט ובזהירות לפי התרגולת.
לא עובר 500 מטר ואני מזהה אופנוע עומד הפוך לצד השביל, אם עומריקו לא היה שכוב לידו, הייתי יכול לחשוב שהוא לרגע חשב שהוא עם אופניים והפך אותו כדי לשמן שרשרת.
זורק את האופנוע ורץ לעומר.
הוא לא בהכרה. (לא שברגיל הוא כן).
היסטריה של מאית השניה, מעבר למוד רסקיו ומתחיל ABC. (החייאה)
מוודא שהוא נושם, מקבע לו ראש אחורה ולמטה שלא יבלע לשון ולא יחנק אם יקיא ותוך כדי צורח לו עומר עומר עומר עומר עומר עומר עומר עומר.
התעורר הנבלה.
עץ נכנס בי הוא אומר בקושי.
לא יכול לנשום, כואב לו ביד בחזה ובגב.
מוודא שהוא שוכב טוב ומתחיל לנסות לארגן עזרה.
מגיעה טינה מאייר, לוחמת דאקר רצינית שעושה איתנו את הראלי וביחד מתחילים לנהל את האירוע.
היא מתקשרת למארגנים ומכוונת את התנועה, אני עם עומר שומר אותו עירני שלא ידעך.
טינה מאטה את הרכבים, אני מסמן להם וי, הם ממשיכים.
עומר משגע אותי עם העץ שנכנס בו. מה אתה רוצה יא נודניק, אתה הולך למות וכל מה שמעניין אותך זה העץ ?
בסוף אני מבין. סנדה בקוטר 15 ס"מ בולטת מהיער לאמצע השביל.
ממש מלכודת חזירי גזים.
אני רץ לפנות אותה כדי שלא תחדור לאיזה שמשה של רכב או ראש של רוכב וחוזר לעומר להודיע לו שיש לו הרבה יותר מזל משכל כי הוא היה יכול לצאת שישקבאב מהסיפור.
מסוק החילוץ לא יכול לנחות ביער הסבוך ובהנהלת הראלי מתקבלת החלטה להעלות אותו על רכב מכיוון שהאמבולנס רחוק.
עוצרים רכב, מורידים את הנווט, מעמיסים את עומר למושב הקדמי בזהירות והוא מתקדם.
אנחנו אחריו.
מגיעים לקרחת יער, מחכים למסוק.
הוא לא יכול לנחות שם, מחכים לאמבולנס שטח.
האמבולנס מגיע, עומר מקבל מורפיום ואחות יפיפיה ומתחיל להתלוצץ עם רופאיו.
אבן ירדה לי מהלב, אבל טעם מר מאוד נשאר בפה.
ממשיך עם טינה לסוף הסטייג', מחתים כרטיס, עושה קישור ונכנס לסטייג' תחרותי אחרון עם טינה.
לשנינו אין ממש חשק להתחרות ואנחנו רוכבים ביחד בלי למהר עד הסוף.
קישורון קטן ואנחנו במלון עם יקב בוטיק בו נישן יומיים.
מגיע לקבוצה הישראלית שכבר מטפלת ברכבים, כולם קופצים עלי לשמוע סיפורים ואני נדהם לשמוע שעומריקו מספריקו לא שבר כלום ולא ניקב כלום ולא עיקם כלום.
איש מברזל.
מסיים טיפול, הולך לחדר, מתקלח, מכין ספר דרך למחר, ארוחת ערב, תדריך ונכנס לישון מדוכדך ובודד.
דפיקות חזקות בדלת מעירות אותי די מהר.
הפצוע האנגלי חזר.
מכניסים לי אותו על אלונקה למיטה לידי, הוא עושה פרצופים של הולך למות, כולם הולכים ורק נטי פה דואגת לו כמו אחות רחמניה.
דבר אחד טוב בכל זאת יצא מכל הסיפור הזה :
הוא תקוע על הגב, נוחר לשמים, אני לא ישן, אתם קוראים פוסט.
בוקר הגיע, יום חדש וקשה מאוד של 312 ק"מ על הפרק.
נפרד בברכת סעו בזהירות ושובו בשלום.